שיר שבח ארוך של המשורר והצייר הפלמי לוקס דה הירה (Lucas de Heere, 1534–1584). דה הירה, שחי ופעל בגנט, ראה בפוליפטיכון ״אוצר שמימי״ — יצירה נדירה בצפיפות הרעיונות, במלאכת המחשבת ובאיכות האור שלה. הוא כתב פואמה ארוכה ועשירה שמתארת את היצירה לפרטי פרטים, לעיתים כמעט במידה מיסטית. בשנת 1604 פרסם קארל ואן מנדר, גדול היסטוריוני האמנות של ארצות השפלה, את ספרו Het Schilder-boeck — ספר היסוד של האמנות הפלמית. בתוך הפרק על האחים ואן אייק הוא כלל במלואה את הפואמה של דה הירה. זו הפואמה ה

במפגש חוזר עם ציורי לוח פלמיים מן המאה ה־15 וה-16 תשומת הלב אינה נתונה רק לחזיתות הפיגורטיביות המוכרות, אלא גם לאזורים שאינם מיועדים בהכרח למבט ישיר. במקרים רבים, הצד האחורי של הלוח אינו נותר משטח גולמי או טכני בלבד, אלא מצויר במכוון. לרוב מדובר במשטחים בלתי־פיגורטיביים: חיקויי אבן או שיש, עורקים צבעוניים, כתמיות, עננות או צבעוניות שאינה ניתנת לזיהוי חד־משמעי כחומר טבעי מסוים. משטחים אלה אינם נושאים נרטיב ואינם משתייכים למרחב האיקונוגרפי של החזית, ואף על פי כן הם מצוירים בקפ

Hans Memling St. Ursula Shrine St. John's Hospital Brugge תיבת השרידים של הקדושה אורסולה, שנוצרה בסדנתו של הנס ממלינג בשנת 1489, היא אחת היצירות המרשימות של המאה ה־15 בפלנדריה. תיבות שרידים שימשו לאורך ימי הביניים והרנסנס כמוקדי קדושה מוחשיים: הן איחסנו שרידים של קדושים, אך היו גם חלק מחיי הקהילה – נישאו בתהלוכות, הונחו על מזבחות, והיו מוקד לתפילה, לריפוי ולתקווה. עצם ההתקרבות אל תיבה כזו הייתה נתפסת כקרבה אל הקדושה עצמה, והציורים שעליה הפכו לכלי הוראה חזותי המספר את סיפור חי

באמצע המאה ה־19 באנגליה ניכרה התעניינות מחודשת במקורות טכניים היסטוריים של אמנות הציור. מרי פילדלפיה מריפילד ( כתבתי עליה פוסט קודם)...

המאה ה־19 הייתה עידן של מהפכה באמנות לא פחות מאשר בתעשייה ובמדע. ציור הפך לנחלת רבים: לא רק אמנים מקצועיים באקדמיות, אלא גם חובבים, נשים...

משתה בלשאצר והשימוש של רמברנדט בצבע שחור[1] אחת מהשאלות שתמיד עולה בשיחה על צבע בציור זה האם להוסיף צבע שחור(על כל גווניו) לפלטה? או האם לערבב את הצבע הכהה ללא הצבע השחור? במאמר הזה בחרתי לדון ביצירתו של רמברנדט 'משתה בלשאצר' שצויר בין השנים 1636-8 בכדי להמחיש את השימוש החכם של האמן בצבע השחור הן בשכבת הציור הראשונית והן בשכבה הציור הסופית. על היצירה ביצירה מתואר אירוע מתוך ספר דניאל, פרק ה'. על פי המסופר, הנסיך הבבלי בלשאצר ערך סעודה גדולה בה הוא ומקורבים שתו מגביעי

חוזים לביצוע יצירה ברנסנס מסמכים ארכיונים הינם חלק ממחקר ההיסטוריה הטכנית של האמנות שכן הם מעידים על המסחר ועבודת הסטודיו.מרבית החוזית ששרדו הינם מהמאה ה- 15 רובם מאזור איטליה ודרום צרפת שכן הנוטריונים באזורים אלו שמרו עותק של החוזה. הנקודות החשובות בחוזה היו בדרך כלל: 1. החומרים בהם האמן ישתמש לביצוע היצירה. 2. הנושא המצויר. 3. משך העבודה על היצירה וזמני מסירת העבודה ללקוח. 4. התשלום עבור היצירה. לעיתים החוזים כללו רישום המתאר את היצירה עליה הסכימו הצדדים החתומים. מרבית ה

Saskia van Uylenburgh in arcadian Costume 1635 123.5 x 97.5 oil on canvas National gallery בשנים האחרונות אנחנו עדים לרסטורציות משמעותיות של ציורים ידועים ׳תמונת המזבח של גנט׳ – של הצייר יאן ואן אייק, משמר הלילה של רמברנדט ועוד.. במהלך הרסטורציה מתגלה לעיתים ״טיפול עבר״ בעייתי בציורים. כך היה ברסטורציה של הציור המרכזי ׳הערצת השה הקדוש׳ בתמונת המזבח של גנט פני הכבש עברו שינו ניתן לקרוא כאן. גם בציור הזה של רמברנדט שמצורף כאן נעשתה רסטורציה מוקדמת עם תוספת שלא הייתה שייכת לצי

במאה ה- 17 באיטליה ובהמשך בכל אירופה הודפסו ספרים עם הדפסים של דמויות באפיונים שונים ו/או חלקי פנים ואיברי גוף, ספרים אלה יצרו שינוי בשיטת הלימוד, שיטה שאפשרה לתלמיד להתקדם בעזרת רישום חוזר ונשנה של דימויים סכמתיים ללא נוכחות ופיקוח של המאסטר. הדימויים שהופיעו בספרים היו חלקי פנים, אף , פה, עיניים, הבעות פנים, וחלקי גוף – ידיים רגליים ועוד.. ולבסוף דימויים של טורסו וגוף מלא. ההדפסים התבססו על פסלים קלאסיים. בנוסף היו גם הדפסים של ילדים ובמקרים מסוימים חיות. דימויים אלו אפשרו

ספרי מודל - Model books ספרי מודל הם ספרים שהיוו חלק חשוב בסדנת האמן בימי ביניים ואילך, ספרים אלה מכילים דימויים של חיות, דמויות, מוטיבים...