הנס ממלינג ותיבת אורסולה: מסע קדושה על פני עץ וצבע

 Hans Memling St. Ursula Shrine St. John's Hospital Brugge

תיבת השרידים של הקדושה אורסולה, שנוצרה בסדנתו של הנס ממלינג בשנת 1489, היא אחת היצירות המרשימות של המאה ה־15 בפלנדריה. תיבות שרידים שימשו לאורך ימי הביניים והרנסנס כמוקדי קדושה מוחשיים: הן איחסנו שרידים של קדושים, אך היו גם חלק מחיי הקהילה – נישאו בתהלוכות, הונחו על מזבחות, והיו מוקד לתפילה, לריפוי ולתקווה. עצם ההתקרבות אל תיבה כזו הייתה נתפסת כקרבה אל הקדושה עצמה, והציורים שעליה הפכו לכלי הוראה חזותי המספר את סיפור חייו ומותו של הקדוש. תיבת שרידים הייתה אפוא אובייקט שבו החומר והאמונה נפגשים, וכוחה נבע לא רק ממה שנמצא בתוכה, אלא גם מהחוויה של המפגש איתה.

תיבת השרידים הזו עשויה עץ ומעוצבת כמקדש גותי מיניאטורי, מצופה בציורים דקדקניים של אדריכלות ודמויות המספרים את סיפורה של אורסולה. היא הוכנה לרגל העברת שרידי הקדושה אל בית־החולים של יוחנן הקדוש בברוז’ ב־21 באוקטובר 1489, שהוא גם יום חג אורסולה. בית־החולים, שנוסד במאה ה־12, שילב פעילות רפואית עם פולחן דתי, והתיבה הוצגה בו בטקסים ובאירועים חגיגיים. כך הפכה התיבה לא רק מקום לשמירת שרידים, אלא אובייקט פולחני פעיל שקישר בין סיפור הקדושה לבין חיי הקהילה.

הסיפור שעל דפנות התיבה מבוסס על “האגדה הזהובה”, זהו קובץ סיפורי קדושים שנערך במאה ה-13 וזכה להפצה עצומה באירופה במאות ה-14 וה-15. הוא שימש מקור מרכזי לאמנות ולפולחן, וסיפק עלילות שאמנים כמותו של ממלינג תרגמו לשפה חזותית. אורסולה  מוצגת כבתו של דיאונוטוס מלך בריטני, שאמורה הייתה להינשא לבנו של מלך פגאני מאנגליה. אורסולה מציבה תנאי לנישואים: טרם החתונה תצא עם קבוצת בתולות לעלייה לרגל של שלוש שנים לרומא, והארוס יצטרף אליה רק לאחר שיקבל על עצמו את הנצרות. כך יוצאת הפמליה לדרך, והעלילה החזותית שממלינג יוצר מלווה את מסעה מראשיתו ועד תומו.

על צדי התיבה סיפר ממלינג את הסיפור בשש סצנות עיקריות. 1. בלוח הראשון מתחיל המסע (ניתן לזהות מבנים אדריכליים מקומיים ). בחדר המצוייר בפינה הימנית העליונה נראה מלאך המבשר לאורסולה על יעודה – מות קדושים. (הגדלה מצורפת למטה) 2. הבתולות ממשיכות בהפלגה במעלה הריין. התחנה הבאה שלהם באזל, שם הן יורדות מהספינה ועוברות למסע רגלי מפרך דרך ההרים בדרכן לרומא.(הגדלה למטה). 3.ברומא מתקבלת אורסולה אצל האפיפיור, ואאותריוס (המיועד) נראה בפינת הציור עובר הטבלה (הגדלה למטה ) 4..האפיפיור מתלווה אליהן במסע מבאזל לקלן, בציור מתוארת העלייה אל הספינות כדי להמשיך במסע. 5. הפמליה חוזרת לקלן ומגלה כי ההונים נערכים למתקפה 6.אורסולה ניצבת זקופה לחלוטין מול הקשת המכוון את חצו אל לבה – רגע שבו הטרגי והרוחני חוברים יחד, והמוות הופך להגשמת הייעוד הקדוש.

לוחות הציור 1-6 משמאל לימין

פרטים מתוך הלוחות

לוח ראשון - תחילת המסע בחלון מרוחק נראה המלאך.

לוח שני הגעה לבאזל ומסע רגלי.

לוח שלישי - האפיפיור מקבל את אורסולה מימין אאוריתיוס עובר הטבלה.

לוח חמישי משמאל (הגעה בחזרה לקלן ואיומי ההונים) לוח שישי מימין החץ המופנה לאורסולה.

.

ההתקדמות של הסיפור סביב התיבה יוצרת חוויה של תנועה: הצופה אינו מתבונן בלוחות כיחידות מבודדות, אלא נע סביב האובייקט ומתקדם עם העלילה מפרק לפרק. התיבה, בצורתה הדו־שיפועית והקומפקטית, מחייבת קריאה היקפית — כזו שמחזירה שוב ושוב לנקודת המוצא. בכך היא מחקה את המבנה של מסע צליינות: התחלה, מעבר בין תחנות, שיא רוחני וחזרה אל המקום שממנו יצאת. התנועה הפיזית של הצופה סביב התיבה הופכת לחלק מן הנרטיב עצמו, וממקמת את חוויית הצפייה בתוך מחזור של הליכה, סיפור וזיכרון. 

שתי החזיתות הקצרות של התיבה מספקות מסגרת רוחנית לסיפור. באחת מהן מוצגת הבתולה מריה ניצבת במרכז, ובצידיה שתי נזירות כורעות ברך בתפילה. חזית זו מסמנת את תחילת העלילה ואת סיומה: המסע יוצא מן התפילה ואליה גם שב. דימוי מריה כאן משתייך לטיפוס של האם המגוננת, המלווה ומברכת את העוסקים בדרך רוחנית.

בחזית השנייה ניצבת אורסולה עצמה, לבושה גלימה ארגמנית המתפרשת אל הצדדים כמו כנפיים מגוננות. סביב גופה מצטופפות הבתולות, כורעות ברך ומביטות אליה. הקרבה הפיזית והעוטפת יוצרת תחושה מוחשית של הגנה – אורסולה מוצגת לא רק כמי שגורלה מסופר, אלא כמנהיגה מחזקת ומגוננת על חברותיה גם בשיא האיום. הסיום הוא איפוא תמונת כוח ואחווה, שבה ההקרבה אינה רק נפילה אלא התעלות.

על גג התיבה נקבעה חגורת מדליונים ובהם מלאכים מנגנים. שורת הדמויות הזעירות הללו מתפקדת כרכיב ליטורגי מובהק: הן אינן חלק מן הסיפור המתפתח על דפנות התיבה, אלא שכבת-על המסמנת את הממד השמיימי שבו העלילה נטועה. המלאכים “מלווים” את הסצנות מלמעלה ומעניקים לאובייקט כולו צביון חגיגי הקשור לשימושו בטקסים. המוזיקה שהם מייצגים — גם אם אינה נשמעת — מייצרת מסגרת רוחנית המקיפה את רצף האירועים ומחברת בין הנרטיב הארצי של מסע אורסולה לבין מרחב של קדושה ופולחן. בדרך זו, הגג איננו רק מרכיב דקורטיבי, אלא חלק מן המערכת התאולוגית המגדירה את התיבה כאובייקט פולחני שלם.

במהלך צילומי ההדמיה שנעשו ליצירה לאחרונה התגלה כי חלקי עיטורים שהיו מעל הציורים הוסרו או נשברו במהלך השנים כפי שניתן לראות בצילומים המצורפים.

Hans Memling St. Ursula Shrine St. John's Hospital Brugge