פואמה על יאן ואן אייק ותמונת המזבח של גנט: לוקס דה הירה, המאה ה־16
- Shlomi Haggai

- 27 בדצמ׳ 2025
- זמן קריאה 3 דקות
שיר שבח ארוך של המשורר והצייר הפלמי לוקס דה הירה (Lucas de Heere, 1534–1584). דה הירה, שחי ופעל בגנט, ראה בפוליפטיכון ״אוצר שמימי״ — יצירה נדירה בצפיפות הרעיונות, במלאכת המחשבת ובאיכות האור שלה. הוא כתב פואמה ארוכה ועשירה שמתארת את היצירה לפרטי פרטים, לעיתים כמעט במידה מיסטית.
בשנת 1604 פרסם קארל ואן מנדר, גדול היסטוריוני האמנות של ארצות השפלה, את ספרו Het Schilder-boeck — ספר היסוד של האמנות הפלמית. בתוך הפרק על האחים ואן אייק הוא כלל במלואה את הפואמה של דה הירה.
זו הפואמה המלאה בתרגום לעברית.

שבח ושבח על העבודה שנמצאת בקפלת סנט יאן,
מן ציורים, שנעשו בידי אותו מאסטר יאן, כך נקרא,
נולד במאזייק, בצדק “אפולוס הפלמי”:
חיה בחריצות, הבן היטב, ואז הבט בעבודה.
אתם אוהבי־האמנות, בואו מכל מיני מעמדות,
ראו את עבודת־דדלוס הזאת, אוצר, משכון אצילי,
שעושרו של קרויסוס אינו שווה הרבה בהשוואה:
כי זהו מתת מן השמיים, לפלנדריה היקרה.
בואו, אני אומר: אבל התבוננו בקפידה ובתבונה,
בכל תכונה של העבודה, תמצאו זאת —
ים גועש וממלא באמנות מכל צד,
ומשום כך הוא ממשיך לעשות זאת כה יפה, להיות נישא בשבח.
האב האלוהי נראה, התבוננו בישותו של יוחנן,
וכיצד מרים מראה פנים יפים ומתוקים,
נראה כאילו רואים את פיה קורן באהבה,
וכמה היטב עשוי הכתר, וכל קישוטיו!
ראו כמה נורא וכמה חי אדם עומד.
מי ראה מצויר אי־פעם גוף כה בשרני?
נראה שהוא מפקפק ומסרב לעצתה של חווה,
כאשר היא מציעה לו באהבה תאנה, חברתו היקרה.
על־ידי נימפות השמיים המתוקות, על־ידי המלאכים הראויים,
שירה־במידה בהווה, בשמחה נאכל כל מאכל,
כל קול מובחן ניכר לפי צדקתו:
כי עיני הכול ופי הכול מוכיחים זאת בטבעיות.
אך לא לשווא, עם שבח מיוחד,
יש כאן את כל התכשיטים היפים והעשירים ביותר:
כי נראה שמשהו כאן כבר חי, ועולה מן השולחן.
אלה מראות, אלה מראות — לא, הם אינם סצנות.
כמה מכובדים ההורים, כן, כל
המצב הרוחני הטהור, הנוטל כאן את סבלו?
כאן אתם רואים, הו ציירים, בין חלקים אחרים,
דוגמה של בד טוב, או כלים מאותה תקופה.
ראו גם את העלמות, כל אחת מהן שמחה,
שממוסריותן נוכל ללמוד היטב,
ראו כיצד גאווה מלכותית נכנסת דרך הדלתות,
כל מלך, נסיך, ורוזן, מלוּוים באדונים גדולים.
מכך ניתן לראות בצדק את הצייר מוצג,
שהיה הצעיר יותר, אף כי טוב, והעבודה כבר הושלמה,
הוא לובש פטרנוסטר על בגדים שחורים,
הוברט רוכב מעליו, כאח הבכור המוכר.
הוא החל את העבודה, כפי שהיה רגיל:
אך המוות ההרסני תפס את כוונתו.
הוא נח קבור כאן, האחות לידו,
שגם היא הפליאה רבים בציוריה.
אה התבוננו עוד בעבודה הזו: כמה לחלוטין מופרדת
היא — מראה מתוך מראה אל שלם אחד!
אילו פרצופים רואים כאן — למעלה משלוש מאות,
ואף אחד אינו דומה לאחר, במספר כה גדול.
שנית, איזה שבח צריך לייחס לו?
שכל יופיו אינו דוהה עם הזמן,
בכמעט מאתיים שנה — אלא נשאר קבוע ויציב,
וזה נראה מכמה עבודות.
אמן זה יכול היה לזכות בתהילה בחופש,
להיות צייר אמיתי, ומאסטר כן וטוב:
היו לו ארבע תכונות, שאותן אוהבים ציירים:
סבלנות, זיכרון, הבנה, ורוח בשפע.
החדות מגלה את רוחו הרכה והסבלנית,
הזיכרון, והבנה גדולה להבחין בכל דבר,
עם יכולת, מידה ואמנות — כך שכל אחד עושה עבודתו היטב,
ורוח שהפכה אותו מתאים לדעת היטב את ההיסטוריה.
ועוד יותר ראויה לשבח היא תהילתו,
שבזמן כזה ובמקום כזה יכול היה לפרוח,
שאם אינו מצייר תמונה להסתיר מעיניים,
לעיתים עדיף אף מדוגמה שראה בעצמו.
איטלקי כותב שאפשר להאמין,
שיאן ואן אייק מצא את צבעי־השמן:
או עבודת טיח יבש ונקי; עליו הוא מעיד,
מי שהיה בפירנצה, פלנדריה ונאפולי.
ואיפה עוד אנו שומעים דברים נפלאים כאלה נאמרים,
שאמנות חדשה יפה כל־כך, מושלמת כל־כך, מתחילה?
על שני בני־מאזייק אלה —
ואין לדעת מי היה מורתם — לא נתגלה.
בצדק היה יאן אהוב כל חייו,
על־ידי הרוזן האצילי פיליפ, אדונו הנאמן והטוב,
שהחזיקו בכבוד, והיה נדיב מאוד אליו,
כקישוט זוהר, שנחצב מארצות השפלה.
עבודתו נדרשה מכל רחבי הארץ,
ולכן מוצאים מעט מאוד מעבר ללוח זה,
ואפשר לראות רק אחד בברוז׳,
ועוד אחד, שאינו מספק עדיין.
מן העולם הזה נקטף מוקדם “הפרח האצילי” הזה,
ששרד מעיר כה רעה, מאזייק,
בברוז׳ הגוף נח, שם מסר את חייו:
אך שמו ותהילתו יחיו לנצח.
הרוזן פיליפ שלנו רומם עבודה זו,
שלאחר מכן הורה להכין העתק, ונתן הסכמתו,
וארבעת אלפים גילדר גם כן — או מעט מעבר.
מיכאל קוקסי המפורסם, במשך שנתיים,
עבד על כך, ממש כאן בקפלה זו,
והוא לקח את כבודו ברצינות,
מן הראשון ועד האחרון, כבן־אמנות מיומן.
בספרד נמצא העתק זה (כך אני אומר),
בוואיאדוליד(Valladolid)כעת, מוצג מתוך מחשבת אהבת מלכנו,
ואם עלי לשפוט —
ואן אייק, וגם קוקסי, זוכים לשבח וכבוד גדול.
“נזק מלמד אותך.
לוקס דה הירה.”



תגובות