צ’רלס לוק איסטלייק וספרו Materials for a History of Oil Painting

באמצע המאה ה־19 באנגליה ניכרה התעניינות מחודשת במקורות טכניים היסטוריים של אמנות הציור. מרי פילדלפיה מריפילד ( כתבתי עליה פוסט קודם) פרסמה בשנת 1846 את קובץ התרגומים שלה לכתבי יד מוקדמים ואילו צ’רלס לוק איסטלייק (Charles Lock Eastlake, ‏1793–1865) – צייר, חוקר ואיש ציבור – פרסם שנה מאוחר יותר את הכרך הראשון של Materials for a History of Oil Painting. שני הפרויקטים סימנו את ראשיתו של מחקר שיטתי על ההיסטוריה של טכניקות וחומרי ציור, אך כל אחד מהם נקט גישה שונה: מריפילד אספה ותרגמה מקורות, בעוד איסטלייק ביקש לנסח היסטוריה שיטתית של החומר.

וכך נכתב בהקדמה :

The following work was undertaken with a view to promote the objects of commissioners on tjhe fine arts. it professes to trace the recorded practice of oil painting from its invention:and by a comparison of authentic traditions with exiisting works, to point out some of the causes of that durability for which the earlier example of the art are remarkable"1

״הספר שלפניכם נכתב במטרה לקדם את יעדיהם של הנציבים לאמנויות היפות. הוא מצהיר כי מטרתו לעקוב אחר השימוש המתועד בצבעי שמן מאז המצאתם; ובאמצעות השוואה בין מסורות אותנטיות ליצירות קיימות, להצביע על כמה מן הסיבות לעמידות יוצאת הדופן המאפיינת את הדוגמאות המוקדמות של האמנות.“

ֿ

איסטלייק נולד בפלימות’ שבאנגליה, ובשנת 1816 נסע לאיטליה. הוא התגורר ברומא במשך ארבע עשרה שנים שם צייר והתוודע מקרוב למסורת הרנסנס ולאוספים מקומיים. בהמשך דרכו כיהן בתפקידים מוסדיים בכירים באנגליה, ביניהם נשיא האקדמיה המלכותית ומנהל הגלריה הלאומית בלונדון.

Charles Eastlake in a pencil sketch by John Partridge, 1825

בשנת 1842 נרכש ציור הזוג ארנולפיני של יאן ואן אייק עבור הגלריה הלאומית. איסטלייק, שכבר אז היה מעורב בממסד האמנותי הבריטי, לקח חלק בדיוני הרכישה. רכישה זו העניקה לו הזדמנות לראות מקרוב את יצירת המופת של ואן אייק ולהתרשם ישירות מהשימוש יוצא הדופן במדיום השמן.

ב־1844 פרסם את תרגומו ל־Il Libro dell’Arte מאת צ’נינו צ’ניני, במהדורה עם מבוא והערות טכניות והיסטוריות. תרגום זה שימש כבסיס אינטלקטואלי לפרויקט רחב יותר. שלוש שנים לאחר מכן, ב־1847, הופיע הכרך הראשון של Materials for a History of Oil Painting.

בכרך זה ביקש איסטלייק להתחקות אחר התפתחות השימוש בשמן בציור מראשיתו ועד ימיו. הוא בחן מקורות טכניים מוקדמים – בהם Mappae Clavicula וכתב־היד של שטרסבורג – שהכילו מתכונים לשימוש בשמנים, לכות וחומרים אחרים. מסקנתו הייתה שהשימוש בשמן לא היה המצאה פתאומית של ואן אייק, אלא ידע עתיק שנעשה בו שימוש פרקטי עוד קודם, אך לא נוצל עד תום לציור אמנותי.

עם זאת, איסטלייק ייחס לואן אייק תפקיד מכריע: לא כממציא מוחלט, אלא כמי ששכלל טכניקות קיימות והפך אותן למדיום אמנותי שלם. הוא ציין במפורש

:“It may be concluded that the van Eyck's vehicle was composed either of linseed or nut oil and resinous ingredients of a durable kind.” (Materials ״ p. 265

במאמרי המרדף אחרי המדיום (בשלבי הכנה לפרסום) הדגשתי שאיסטלייק לא הסתמך רק על עיון בכתבי־יד או על בחינת יצירות, אלא גם על ניסויים שנעשו באנגליה במאה ה־19, למשל בידי טימותי שלדרייק. שלדרייק הראה שצבעים המכילים שילוב של שמן ושרף נראים בוהקים ועמידים יותר, גם אם נוטים להצהיב. איסטלייק הציע כי ניתן להתגבר על הבעיה באמצעות הכנה מדויקת של המדיום ושימוש מחושב בצבעים בהירים. איסטלייק בסופו של דבר טעה בהשערה שלו לגבי מרכיב המדיום של ואן אייק כמו רבים אחרים בני דורו.

הכרך השני של Materials for a History of Oil Painting פורסם בשנת 1869 לאחר מותו, בעריכת אלמנתו אליזבת איסטלייק. כרך זה הרחיב את הדיון מההיסטוריה אל עקרונות טכניים כלליים: חשיבות המצע, הבחנות בין סוגי לכות ותפקידיהן, עקרון השקיפות (transparent painting), טכניקת הגלזורה (glazing), ואף סוגיות של עמידות ושימור. איסטלייק טען כי הירידה ברמת הציור בעת החדשה נבעה פחות מירידה בכישרון ויותר מאובדן הידע החומרי שנצבר בתקופות קודמות.

הקשר התרבותי שבו נכתב הספר היה אנגליה הוויקטוריאנית: תקופה שבה איכות חומרי הציור הידרדרה, וההוראה האקדמית נטתה להמעיט בערכם של חומרים ותהליכים טכניים. במקביל התחייה הגותית עוררה עניין מחודש בציור הפלמי ובראשם ואן אייק. ספרו של איסטלייק נענה למגמות אלו: הוא הציע מסגרת מחקרית להבנת ההיסטוריה של המדיום, ובו בזמן תרם גם לשאלות של שימור ופרקטיקה.

כמעט מאתיים שנה לאחר פרסומו, Materials for a History of Oil Painting נותר מקור מרכזי למחקר. אמנם החומרים שבהם משתמשים אמנים כיום שונים בתכלית מאלו של המאה ה־15 – חלקם סינתטיים, חלקם נאסרו לשימוש – ולכן הספר איננו מדריך מעשי לעבודה בת זמננו. אולם ערכו המתודולוגי נשאר בעינו: הוא מלמד כי אמנות היא גם היסטוריה של חומר, ושאי אפשר להבין את התמונה בלי להבין את התהליכים הפיזיים והכימיים שמרכיבים אותה.

במובן זה, איסטלייק הקדים את מה שנודע במאה ה־20 כ־Technical Art History – תחום משולב של חקר כתבי יד, בדיקות מדעיות ושיטות שימור. תרומתו העיקרית הייתה בהצגת החומר לא כפרט שולי אלא במרכז ההיסטוריה של הציור, כמרכיב שווה ערך לרעיון ולסגנון.

The Trajan Forum, Rome Oil Painting 1821 39.6cm-91.7cm

משמאל 90.3 - 100 Classical landscape 1823-1824 oil on canvas

מימין A Peasant Woman Fainting from the Bite of a Serpent 1831  oil on canvas 55.9 x W 47.6 cm

1. Methods and materials of painting of the great schools and masters sir charles eastlak dover 2001 p.v