העברת ידע - אנטונלו דה מסינה וג'ובאני בליני.
הפוסט הרביעי הוא האחרון בסדרה על המצאת טכניקת הציור בצבעי שמן, והסיפור בו הוא מוזר, יפה וגם טיפה מצחיק.
הפעם סיפורנו אינו מתחיל עם ג'ורג'יו ואסארי וספרו "חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים הדגולים ביותר". הסיפור בחלק האחרון בסדרה נוגע בסיפורו של ואסארי וממשיך אותו כביכול. למספר שלנו קוראים קרלו רידולפי[1] והסיפור עוסק באנטונלו דה מסינה, שכבר הזכרתי בפוסטים הקודמים בהתייחסות להמצאת טכניקת הציור בשמן, ובאמן ונציאני בשם ג'ובאני בליני.[2]
קרלו רידולפי היה צייר, ביוגרף ואספן של רישומים. כצייר למד בסדנתו של אנטוניו ואסילאקי,[3] אך מעט מאוד ציורים משויכים לו. כביוגרף הוא כתב ב־1642 ביוגרפיה על הצייר טינטורטו.[4]
ב־1648 הוא כתב ספר שנקרא:
"The Marvels of Art or the Lives of the Famous Painters of Venice and its State"
ספרו של ואסארי עסק בעיקר באמנים פלורנטיניים, ואילו ספרו של רידולפי נשאר מקור חשוב לציירים הוונציאנים עד לתקופתו. זאת ועוד, ספרו של ואסארי קליל ומתובל בסיפורים, ואילו כתיבתו של רידולפי מעט יבשה ואינה כוללת סיפורים מתובלים למעט סיפורנו הנוכחי.
בפרק על חייו של בליני, רידולפי מתאר את ציוריו של בליני כסיכום של יופי ואיכויות ציור.
"And in his pictures one can see a compendium of the beautiful and elevated qualities art been able to produce until that time."
לאחר מכן רידולפי עובר לתאר את ציוריו של בליני ואת מיקומם בוונציה, ומציין לראשונה את העובדה שבליני התחיל את הקריירה שלו כצייר המצייר בטכניקת הטמפרה ולאחר מכן עבר לצייר בשמן.
בנקודה זו רידולפי חובר לסיפור של ואסארי ומזכיר את אנטונלו דה מסינה ואת מסעו לציירים הפלמים, וכן מזכיר את סיפור ההמצאה המקורי שתיארתי בפוסט הראשון והשני. הוא מספר כי בליני צייר בטמפרה ורצה מאוד לדעת את טכניקת הציור בשמן, לכן החליט להזמין ציור דיוקן בסדנתו של אנטונלו. בליני התחפש לאציל הלבוש בטוגה ונציאנית והציג עצמו לפני אנטונלו דה מסינה כאציל המבקש מאנטונלו לצייר דיוקן שלו. בעוד אנטונלו צייר את האציל כביכול, התבונן בליני כיצד טבל אנטונלו את מכחולו בשמן וכיצד ערבב את הצבעים, וכך בעצם למד והבין בליני כיצד לצייר בשמן. רידולפי מסיים את הסיפור הזה בציטוט כתובת המצבה של מסינה שהזכרתי בפוסט השני, ומזכיר גם את סיפור העברת הידע מאנטונלו דה מסינה לדומניקו ונציאנו, כפי שתיארתי בפוסט השלישי.
Roberto Venturi(1846- 1883) Giovanni Bellini learns the secrets of painting by spying on Antonello. 1870 oil on canvas cm 100,7 x 129,5.
Engraving by Domenico Gandini (1808-1863)
אין דרך לאמת את הסיפור היפה הזה, אך העובדות הידועות לנו היום הן:
1. אנטונלו דה מסינה אכן היה בוונציה בסביבות 1476–1475.
2. אנטונלו מת ב־1479.
3. מרבית ציוריו של ג'ובאני בליני מן השנים 1470–1479 הם ציורים בטכניקת הטמפרה.
4. משנת 1480 ואילך אפשר לראות כי בליני יצר בעיקר בצבעי שמן.
לסיכום.
בפוסט הראשון כתבתי על המצאת טכניקת הציור בצבעי שמן. את ההמצאה מתאר ג'ורג'יו ואסארי[5] בספרו "חיי הציירים, הפסלים..."[6] בפרק על חייו של אנטונלו דה מסינה.[7] הממציא לפי סיפור זה הוא צייר פלמי בן המאה ה־15 בשם יאן ואן אייק.[8] סיפור ההמצאה יפה אך אינו נכון, ומרבית החוקרים מסכימים שהטכניקה הייתה ידועה עוד לפני זמנו של ואן אייק.
בפוסט השני כתבתי על חייו של אנטונלו דה מסינה, הצייר המתואר בספרו של ואסארי כמי שהביא את טכניקת הציור בשמן לאיטליה אחרי ביקור אצל ואן אייק. גם סיפור זה הופרך בפוסט, וכתבתי מסלול אפשרי אחר לחניכה של מסינה.
הפוסט השלישי מתרחק מסיפור ההמצאה וקשור להעברת הידע על טכניקת הציור בשמן מאנטונלו דה מסינה לדומניקו ונציאנו. התמקדתי בו בסיפור חייו, או מותו ליתר דיוק, של דומניקו. לפי הסיפור דומניקו נרצח בשל קנאת סופרים בידי אנדריאה דל קסטאנו. אולם גם סיפור מתח זה הופרך על ידי חוקרים מן המאה ה־19.
הפוסט הרביעי – בפוסט האחרון בסדרה הבאתי את סיפורו של קרלו רידולפי, שכתב ביוגרפיה קצרה על ג'ובאני בליני, ואת הסיפור הלא ייאמן כיצד התחפש בליני הצעיר לאציל ו"גנב" את הסוד השמור של טכניקת הציור בצבעי השמן.
סיפורנו על ואן אייק ועל המצאת טכניקת הציור בצבעי שמן אכן מסתיים כאן. בסדרה הבאה אכתוב על החיפוש הנרחב של חוקרים וציירים אחר הטכניקה והמדיום של ואן אייק. הסיפור מתפרש על פני מאות שנים והחיפוש מתגלגל גם למאה ה־21, עד לתגליות החשובות שנתגלו במהלך הרסטורציה הנרחבת מהשנים האחרונות של היצירה 'תמונת המזבח של גנט'.("הערצת השה הקדוש").
[1] Carlo Ridolfi (1594–1658). [2] Giovanni Bellini (1430-1516). [3]Antonio Vassilacchi (1556-1629). [4] Tintoretto 1518)-1594). [5] Giorgio Vasari (1511-1574). [6] Giorgio Vasari, The Lives of the Most Excellent Painters,Sculptors, and Architects, vol 3, 1550, P. 59. [7] Antonello Da Messina (1430-1479). [8] Jan van eyck (1390-1441).