חיפוש
  • Shlomi Haggai

המצאת טכניקת הציור בצבעי שמן חלק ב


יאן ואן אייק ואנטונלו זה מסינה.


ארבעה סיפורים שזורים בסיפור ההמצאה של טכניקת הציור בצבעי שמן. הסיפור הראשון הוא סיפור ההמצאה, ושלושת הסיפורים האחרים הם בעצם סיפורים על העברת הידע הטכני. מדובר בידע שהוא מעין סוד, ויש בו גם ממד בין־אישי לעיתים של חברות עמוקה או של קנאה גדולה.


הסיפור הראשון – ההמצאה

על כך כתבתי בפוסט הקודם, ואפשר לקרוא אותו כאן. תקציר הסיפור: המצאת טכניקת הציור בצבעי שמן מיוחסת לצייר הפלמי יאן ואן אייק.[1] בספרו של ג'ורג'יו ואסארי[2] "חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים הדגולים ביותר",[3] בפרק על חייו של אנטונלו דה מסינה[4] (על פי ואסארי מסינה הוא החוליה המקשרת בין הציור הפלמי לציור האיטלקי) ואן אייק מתואר כאלכימאי שערך ניסויים בהכנת לכה מיוחדת שתשמש אותו כהגנה על שכבת הציור הסופי. לאחר מכן גילה ואן אייק שבערבוב השמנים הללו עם פיגמנטים מתקבל צבע עם ריכוזיות וברק. עוד גילה כי שכבת הציור עמידה בפני מים וכי ערבוב הצבע טוב יותר מאשר טכניקת הטמפרה שהייתה הטכניקה הרווחת אז.


הסיפור השני – העברת הידע

סיפור ההמצאה מתואר כאמור בפרק שהקדיש ואסארי לצייר האיטלקי אנטונלו דה מסינה. ואסארי מתאר את מסינה כאדם טוב וחכם וכצייר מנוסה. נוסף על כך, הוא כותב שמסינה למד ברומא שנים רבות, עבר לפלרמו ומשם המשיך לעירו מסינה.

ואסארי מספר כי אנטונלו שם פעמיו לנפולי לענייני עסקים. שמועה הגיעה אל אוזניו כי המלך אלפונסו קיבל מפלנדריה ציור ייחודי של ואן אייק המצויר בצבעי שמן כך שאפשר לשטוף את השכבה העליונה במים. מסינה הגיע לראות את הציור והתרשם ממנו מאוד, בעיקר מן החיות של הצבעים. בעקבות התרשמותו זו החליט מסינה לצאת מייד לפלנדריה.

אנטונלו דה מסינה הגיע לברוז' והעניק לוואן אייק במפגש ביניהם רישומים של ציירים איטלקים. ואן אייק, בעודו נרגש מן המחווה, התרצה ואפשר למסינה לראות את טכניקת הציור שלו בשמן, בין היתר מפאת גילו המתקדם. זמן לא רב אחרי פגישתם מת ואן אייק, ואנטונלו חזר למסינה, עיר הולדתו. לאחר כמה חודשים הוא עבר והשתקע בוונציה.


Antonello therefore did not leave Bruge until he had mastered this method of painting he had so intensely desired to learn. Not long afterwards, following Giovanni's death, Antonello returned to his native country to acquainted all of Italy with his practical beautiful, and useful secret.[5]


סיפוריו של ואסארי על ואן אייק, על ההמצאה ועל המפגש עם מסינה המשיכו להתגלגל עוד שנים רבות והציתו את דמיונם של ציירים וסופרים. בפוסט בקטנה אחד ישנו תיאור של המפגש המדובר בין ואן אייק למסינה כפי שצייר אותו ג'וזף־פרנסואה דאק[6] ב־1820.


בהמשך הסיפור על חייו של אנטונלו דה מסינה, ואסארי ממשיך ומתאר את קורותיו של מסינה לאחר שובו מפלנדריה, ומספר כי מסינה החליט להשתקע בוונציה, כי הוא הוסיף לצייר בשמן כפי שלמד בפלנדריה וכי הוא יצר לעצמו שם ומוניטין בקרב אצילי העיר. הצייר דומניקו ונציאנו[7] קיבל את פניו באדיבות וחום ונעשה לחברו הטוב. לאחר כמה חודשים לימד מסינה את דומניקו את הסוד והשיטה של העבודה בצבעי שמן. סיפור המחווה הזו של אנטונלו דה מסינה וחלקו של דומניקו בסיפורנו בפרק הבא של הסדרה.

ואסארי ממשיך ומתאר את הקריירה הענפה של מסינה, ובמרכזה את עבודתו ויצירתו בעבור אצילים איטלקים. מסינה קיבל עבודה בארמון הדוג'ה בוונציה, אך לרוע המזל מת מדלקת קרום המוח בטרם הספיק להתחיל עבודה זו.

ואסארי מצטט את ההספד שנישא לזכרו של מסינה. על פי ההספד, מסינה לא ייזכר רק בשל היותו צייר מוכשר, אלא גם בזכות העובדה שהיה הראשון שהביא לאיטליה את הטכניקה של ערבוב צבע עם שמן.


The painter Antonio, pre-eminent adornment of his hometown Messina and of all of Sicily is hidden in this earth. Not only for his paintings, which showed a particular skill and beauty, but also because he was the first to bring to Italy the splendour and durability of paint formed by mixing colours with oil, he is to be celebrated among craftsmen with the outmost devotion [8]

Jan Van Eyck. Portrait of a man (possibly self portrait) 1433, 26 x 19 cm. oil on oak.

Antonello Da Messina. Portrait of a man. 1475, 36 x 25 cm. oil on panel


העברת הידע – עובדות

כאשר מתבוננים בציוריהם של מסינה ושל ואן אייק זה לצד זה, אפשר לראות קווי דמיון רבים. לציור הפלמי הייתה השפעה על הציור האיטלקי: ציירים פלמים ביקרו ועבדו באיטליה, וציירים איטלקים למדו והתמחו בפלנדריה. יתר על כן, ציורים פלמים היו באוספים פרטיים באיטליה, כפי שמתאר היסטוריון וסופר איטלקי בשם ברטולומאו פאציו,[9] שעבד בשירותו של המלך אלפונסו החמישי מאראגון.[10] פאציו כותב על ואן אייק ומתאר אותו כ־"Formost painter of our time" (הצייר המובהק של זמננו). לאחר מכן פאציו מתאר את הציורים הנמצאים ברשותו של קרדינל אוטביאנו ובאוסף של אלפונסו מאראגון, אך הציורים המתועדים בכתביו אבדו.

מסמך חשוב המעיד על הפופולריות של הציור הפלמי בקרב אצילי איטליה הוא מכתבה של הדוכסית ביאנקה מריה ויסקונטי[11] מיום 7.5.1463. במכתב מודה הדוכסית לצייר רוג'ר ואן דר ויידן[12] על שהסכים ללמד את זאנטו בוגאטו, [13]צייר החצר במילנו, ומוסיפה כי הלימוד של ואן דר ויידן אכן השפיע על ציוריו של בוגטו.


Rogier Van Der Weyden. St Jerome and the Lion 1450. 31 x 25 cm , Oil on oak panel.

Institute of Arts, Detroit.

Zanetto Bugatto.Saint Jerome removing a thorn from the lion's paw. 1460. 36 x 53cm oil on panel.


ברור לנו היום כי אנטונלו דה מסינה לא ביקר את ואן אייק כפי שוואסארי מתאר. הם פעלו בתקופות שונות, ואן אייק נולד ב־1390 ומת ב־1441, ואילו מסינה נולד ב־1430 ומת ב־1479. כלומר מסינה היה בן 10–11 בזמן הפגישה שהתקיימה לכאורה.

כתבים שנמצאו בוונציה מתארים מסלול חניכה אחר של אנטונלו דה מסינה ממה שמתאר ואסארי בספרו. אציל ונציאני חובב אמנות בשם מרקאנטוניו מיכאל [14]חיבר את הכתבים הללו. הוא ערך רשימות של אוספי אמנות בוונציה, בפדואה ובמילנו, והתמקד בציור פלמי הנמצא באוספים אלו. אולם מארקאנטוניו לא ערך את כתביו כהכנה לאור, והם מעולם לא פורסמו. רשימותיו מבוססות בחלקן על התכתבויות עם מלומדים אחרים מרחבי איטליה שתיארו בפניו אוספים ואמנים באזורם.

עבר זמן עד שכתבים אלו זוהו ככתביו ופורסמו. עם זאת, בחלק מן התיאורים שלו יש אי־דיוקים בסיסיים, בעיקר בשיוך יצירות לאמנים.

אחת ההתכתבויות המעניינות היא עם הומניסט ומלומד מנפולי בשם פייטרו סומונטה[15]. המלומד כותב למארקאנטוניו על אמנות ועל אוספים מנפולי, ומציין צייר בשם ניקולו אנטוניו קולאנטוניו.[16]

וכך כותב סומונטה למארקאנטוניו בשנת 1524:


As was customary at that time, Colantonio looked to the work of flemish painters and to the use of color emanating from that country. So devoted was he to them that he actually decided to move to Flanders, but king Raniero kept him here by showing him himself how to mix and use the colors.[17]


עוד מוסיף סומונטה ומזכיר את אנטונלו דה מסינה:


…this prevented him from achieving the perfect rendering of antique objects that we find in the work of his pupil, Antonello da messina - an artist with whom I assume you are acquainted


ניקולו אנטוניו קולאנטוניו היה פעיל בנפולי מ־1440 עד 1460 ועבד בשירותו של המלך רנה מאנז'ו,[18] ששלט זמן קצר (1438–1442). התיעוד האחרון הוא הזמנה לציור מן המלכה איזבלה[19] ב־1460. סומונטה כותב במכתביו כי קולאנטוניו מת צעיר.


René of Anjou- Painter - Nicolas Froment 1474. 18 x 13 cm. oil on poplar wood. louvre

Niccolò Antonio Colantonio.St jerome in his study 1445-46. 125 X151cm oil on panel.


רנה מאנז'ו שלט כאמור זמן קצר. הוא היה צייר ואספן של ציור פלמי, והודח מתפקידו על ידי המלך אלפונסו החמישי מאראגון.[20] ב־1442 הוא עבר להתגורר בצרפת, יואן הויזינחה,[21] מחבר הספר "סתיו ימי הביניים"[22] מתאר אותו "המלך המשורר נטול הכתר היה חובב שירה וכתבי יד מעוטרים במיניאטורות".[23]


בהתבסס על מכתבו של סומונטה אפשר לשער כי החניכה של אנטונלו דה מסינה הייתה בנפולי אצל קולנאנטוניו, אמן החצר של רנה מאנז'ו, שבחצרו ובארמונו של מחליפו אלפונסו החמישי הייתה חיבה גדולה מאוד לציור פלמי.


שתי תוספות מעניינות יש לנו לסיפור הציור הפלמי בנפולי: הראשון הוא אמן בשם פייר דה בילאן,[24]צייר ורוקם מבורגונדי שעבד בחצרו של רנה מאנז'ו. הידיעות עליו מעטות, אך מה שידוע הוא שהיה אביו החורג של אמן נוסף שעבד מאוחר יותר בחצר המלך רנה - ברתלמי ד'אייק,[25] שעליו אנחנו יודעים מעט יותר. ברתלמי נולד ב־ Maaseik – מקום הולדתו של יאן ואן אייק (אין עדות לקשר משפחתי), והיה פעיל בשנים 1440–1469. יש השערות המבוססות על מסמך מתועד שצייר בשם ברתלמי עבד בשירות פיליפ הטוב מבורגונדי (מעסיקו של יאן ואן אייק). במסמך אחר ברתלמי ד'אייק מוגדר צייר החצר (Varlet De Chambre)של רנה מאנז'ו ב־1447 בצרפת, לשם נמלט רנה עם הדחתו מכס השלטון בשנת 1442. מעבר לכך אין עדות לשהייה של ברתלמי ד'אייק בנפולי.


Barthélemy d'Eyck the Aix annunciation Central panel 1443-44 Mixed technique on wood, 155 x 176 cm.(other parts in different museums)

the Aix annunciation Central panel Details.


לסיכום חלק ב'

  1. הסיפור של ואסארי על המפגש לכאורה בין אנטונלו דה מסינה ליאן ואן אייק אינו נכון. ואן אייק מת ב־1441, ואילו מסינה היה בן 11 בלבד אז.

  2. בחצרו של רנה מאנז'ו הייתה חיבה יתרה לציור פלמי. המלך עצמו וכן ציירי החצר שלו ציירו בסגנון דומה לפלמים, ודמויות כמו ברתלמי ד'אייק ואביו החורג פייר דה בילאן היו דמויות חשובות בחצרו של רנה. זאת ועוד, על פי התיעוד ממכתבו של סומונטה, ייתכן שמסינה היה תלמידו של קולאנטיניו.

  3. יש דמיון רב בין הציורים של אנטונלו דה מסינה לאלו של יאן ואן אייק, אך מחקרים אחרונים ששופכים אור על טכניקת הציור של אנטונלו דה מסינה מראים שאופן העבודה שלו על הציור (בניית שכבות הצבע) שונה מזה של ואן אייק, שהרבה לצייר בשכבות של זיגוג (צבע מדולל).


[1] Jan Van Eyck (1390-1441). [2] Giorgio Vasari (1511-1574). [3] 1550 The Lives of the Most Excellent Painters, Sculptors, and Architects. [4] Antonello da Messina (1430-1479). [5] Vasari the life… transalion Conaway Bondanella and peter Bondanella, oxford 1991, p.188. [6] Joseph-François Ducq (1763-1829). [7] Domenico Veneziano (1410–1461). [8] The Lives of the Most Excellent Painters, Sculptors, and Architects p.64 transeleted by Gaston Duc.C Devere Philip lee publisher 1912-14 Translation of the epitaph David Rundle 2014 [9] Bartolomeo Fazio (1400-1457). [10] Alfonso the Magnanimous (1396–1458). [11]Bianca Maria Visconti (1425-1468) דוכסית מילנו בין השנים 1450–1468 – [12] Rogier van der Weyden (1399-1464) צייר פלמי – [13] Zanetto Bugatto (1433-1476). [14] Marcantonio Michiel (1484-1552). [15] Pietro Summonte (1463–1526). [16] Niccolo Antonio Colantonio (1420-1460). [17] The ae of Van Eyck 1430-1530 the Medeiterranean World and Early Netherlanish Painting Luidon, 2002, p.225. [18] René of Anjou. [19] Isabella of Clermont (c. 1424–30 March 1465), also known as Isabella of Taranto, [20] Alfonso v of Aragon 1396-1458. [21] Johan Huizinga (1872–1945). [22] בסתיו ימי הביניים. 1919 (תרגום: אהרון אמיר). ירושלים: מוסד ביאליק, 1977 [23] Kjpa. [24] pierre du billant (1410-1476). [25] Barthélemy d'Eyck (1420-1470).

95 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול