Closer to Memling - קרוב לממלינג

הנס ממלינג (Hans Memling) נולד ככל הנראה סביב שנת 1430 באזור גרמניה של היום, כנראה בעיר סלגה (Seligenstadt) או בסביבתה. על שנותיו הראשונות ידוע מעט מאוד, אך מקובל להניח כי הוא הוכשר כצייר בסדנאות בדרום גרמניה לפני שעבר לאזור ארצות השפלה. בסביבות שנות 1450–1460 הגיע ממלינג לבריסל או לוויב (Leuven), ובהמשך ייתכן שעבד זמן מה בסדנתו של רוג’יה ואן דר ויידן, אחד מגדולי הציור הפלמי. קשר זה העביר אותו ישירות אל לב המסורת הציורית של ארצות השפלה. בשנת 1465–1466 ממלינג התיישב בעיר ברוז’, שהייתה אז אחד המרכזים העשירים והחשובים באירופה. הוא הפך במהרה לאחד הציירים המבוקשים בעיר, וקיבל הזמנות משורה של פטרונים בולטים — סוחרים עשירים, בנקאים איטלקיים, אחוות דתיות ובתי חולים. בין המזמינים הבולטים היו גם חברי קהילת הסוחרים מפירנצה.

 לאורך שנות חייו בברוז’, ממלינג יצר מזבחות, טריפטיכים, דיוקנאות ועבודות דתיות רבות, והוא נחשב לאחד האמנים שסייעו לעצב את דמותה של העיר כמרכז אמנותי בין־לאומי. עבודותיו זכו להערכה רבה עוד בחייו, והוא היה אחד הציירים המצליחים מבחינה כלכלית בתקופתו.

ממלינג נפטר בשנת 1494, ונקבר בברוז’. כבר זמן קצר לאחר מותו נחשב לדמות מוערכת מאוד, והשפעתו ניכרת בדורות המאוחרים של הציור בצפון אירופה.

אחת המטרות המרכזיות של פרויקט המחקר Closer to Memling, שמובילים Musea Brugge בשיתוף KIK-IRPA, היא להבין לעומק כיצד נבנו ציוריו של הנס ממלינג ולחשוף את השכבות שאינן גלויות בעין.

הפרויקט עצמו החל באפריל 2023, עם סדרת בדיקות מקיפה של שבע יצירות בבית החולים סן־יאן בברוז’, ובהמשך — בתחילת 2024 — התרחב גם ליצירות בגלריית Groeningemuseum, ביניהן ה־Moreel Triptych וה־Annunciation. הכנס הבינלאומי Zooming In and Out: Reconsidering Hans Memling, שבו אשתתף בברוז’, נולד מתוך המחקר הזה ומציג את ממצאיו, לצד דיון רחב על מקומו של ממלינג בתוך המסורת הפלמית של המאה ה־15.

כדי לפענח את תהליך העבודה החבוי בציוריו, משתמשים החוקרים בשורה של טכניקות הדמיה מתקדמות, שכל אחת מהן מאפשרת לראות שכבה אחרת בתהליך היצירה. אף שהטכנולוגיה מורכבת, הרעיון פשוט: כל סוג של קרינה מגלה חלק אחר מתוך המבנה החומרי של הציור.

אור נראה הוא נקודת המוצא. כמו בצילום רגיל, החוקרים מצלמים את הציור ברזולוציה גבוהה מאוד. תיעוד זה מאפשר לבחון את פני השטח — סדקים, הברקות לכה, מרקם ומשיכות מכחול — ומהווה בסיס לכל שאר הבדיקות.

תאורת Raking מאירה את הציור מצד אחד בלבד, וחושפת בליטות, שקעים וטופוגרפיה עדינה של שכבת הצבע. אצל ממלינג, שעבד בשמן בשכבות דקות, צילום מאקרו בתאורה זו מאפשר לזהות וריאציות עדינות וזיהוי אזורי נזק או התרוממות צבע.

קרינת UV מסייעת לזהות ריטושים ותיקוני צבע מאוחרים, שכן הוורניש זוהר בגוון סגלגל, ואילו תיקוני צבע מופיעים כהים.

אינפרא־אדום (IR) מאפשר לחדור חלק משכבות הצבע ולגלות את הרישום המקדמי — ה־underdrawing — המשקף את תכנון הקומפוזיציה המקורי של הצייר. שיטה זו מוגבלת בצבעים מסוימים ולכן משלימים אותה בטכניקות מתקדמות יותר.

אחת מהן היא רפלקטוגרפיה באינפרא־אדום (IRR), שפותחה בשנות ה־60 ומאפשרת לקלוט טווח רחב יותר של אורכי גל, וכך לחדור טוב יותר דרך שכבות הצבע. כיום ניתן להפיק תמונות IRR ברזולוציה גבוהה המגלות בבירור את הרישום התת־שכבתי, תיקונים קומפוזיציוניים ושינויים שבוצעו במהלך הציור.

צילום רנטגן (X-ray photography) משלים את התמונה. קרני רנטגן חודרות את מרבית שכבות הציור ולכן מציגות את כל שכבותיו בו־זמנית. אך דווקא משום כך, מתכות כבדות — כמו הפיגמנט לבן עופרת או מסמרים בלוח העץ — נראים בבירור. צילום רנטגן מאפשר להבין את מבנה התשתית (Panel / Canvas), לזהות חיבורים, ולראות אזורי אובדן צבע המופיעים כהים.

באמצעות שילוב כל הטכנולוגיות הללו נוצרת תמונה רב־שכבתית של ציוריו של הנס ממלינג: תהליך העבודה, התיקונים, המבנה הפיזי, מצבו של הציור, והרישום הראשוני שלא נראה בעין.