חלק ניכר מהמחקר של ההיסטוריה הטכנית של הציור הינו מחקר של כתבי יד שתיעדו תהליכי עבודה של אמנים ו/או כתבי יד שהיוו ספרי הדרכה לאמנים בתחילת דרכם. מחקר כתבי היד עוסק בחלקו בניתוח של הנוסחאות ותהליכי העבודה של האמן ובחלקו השני ניסיון להבין את רוח התקופה.
אני קורא בימים אלו ספר: שיצא לאור ב- 1587 הכותב ג׳יובאני בטיסטה ארמיניני לצערי אין עותק שלו באנגלית און ליין שאני יכול לשתף איתכם(יש באיטלקית) ב- 1977 יצא הספר באנגלית אך קשה להשיגו.
Giovanni Battista Armenini Faenza – 1533 -1609
De veri precetti della pittura
ארמיניני היה בצעירותו צייר , הוא כותב בהקדמה לספרו שהייתה לו ההזדמנות לבקר ברומא נפולי, מילנו, גנואה ונציה וערים נוספות אחרות באיטליה במסעו שארך תשע שנים, עם סיום מסעו חזר ארמיניני לעיר הולדתו פאנזה והפך לרקטור של כנסיית סן טומאסו.
בספרו הוא כותב על ציירים איטלקים מן העבר ביניהם רפאל מיכאלאנג׳לו טיציאן אנדראה דל סרטו ואחרים ומבקר אמנים כ פרינו דל ואגה[1] ופרמיאגינינו [2] ארמיניני מציין שספרו מיועד למתחילים, מלומדים ולאוהבי האמנויות היפות.
הפסקה שצירפתי היא מתוך הפרק השני, נזכרתי אחרי שקראתי אותה כי נתקלתי במשהו דומה מהכתבים של ליאונרדו שאוגדו בספר ׳ על הציור׳ תירגמתי לפני שנה את הפסקה של ליאונרדו ( אינני מתורגמן)
'What true painting is and what the true painter must׳
….that the true painter is one who through his sure and marvelous judgment and art knows how to take those things which he has first conceived in his mind and intellect and render them with such perfection that, with antique style and by means of lines and color, the representation are so lifelike that the sense of the eye is deceived. Thus, painting is the work of such a painter. since one cannot be a true painter unless one has full knowledge of the law of painting, as well as of the other arts connected with it, such as architecture sculpture, perspective an history. Both sacred and profane, and the knowledge of physiognomy and of many other natural things.[3]
מתוך הספר on painting Leonardo עמוד 32
תרגמתי את הפסקה הזו לפנהי כשנה (אינני מתורגמן מקצועי.)
'אם הצייר מבקש לראות יופי שירומם את רוחו, הוא המאסטר של הייצור שלהם, ואם הוא מבקש לראות דברים מפלצתיים שיעוררו בעתה או דבר מה ליצני ומצחיק או מעורר רחמים, הוא האדון, הוא האלוהים. ואם הוא רוצה לייצר מקומות או מדבריות או נקודות קרירות ומוצלות במזג אויר חם. אם הוא מחפש עמקים, אם הוא רוצה לחשוף מרחבים גדולים של אזורים כפריים מהפסגות של הרים גבוהים, ואם לאחר מכן הוא מבקש לראות את קו האופק בים. הוא אדון הדברים הללו, או אם מתחתית העמק מבקש הוא לראות הרים גבוהים, או מהרים גבוהים הוא מבקש לראות את תהומות העמקים והחופים. את כל מה שנמצא ביקום בתמצית, בנוכחות או בדמיון, הוא (הצייר) רואה את הדבר ראשית במוחו ואז בידיו, ואלה ידיו המצוינות יכולות לייצר הרמוניה יחסית השווה למבט אחד, כפי שדברים אמיתיים עושים' [4]